<h1>ספר החינוך מצוה תמ"ט</h1>
<h2>דף יט.</h2>
שנמנענו מלאכול בכורים, ועל זה נאמר [דברים י"ב] לא תוכל לאכול וגו' ותרומת ידיך, ופירשו בעלי הקבלה [ספרי] ותרומת ידיך אלו הבכורים, ונתבארו בסוף מסכת מכות [י"ט ע"א] שאין חייבין עליהם אלא קודם שיונחו בעזרה אבל משהונחו בעזרה אדם פטור עליהם. ולשון ספרי, לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים שלא קרא עליהן שהוא עובר בלא תעשה. ופירוש הענין מפני שלא קרא עליהן, מפני שלא הונחו בעזרה, אבל אם הונחו שם אף על פי שלא קרא עליהם אין בהן חיוב מלקות, וכמו כן יש בהן לענין חיוב המלקות התנאי שהוא במעשר שני שאין חייבין על אכילתן עד שיראו פני הבית תחלה ואחר כך שיאכל מהם קודם הנחה בעזרה, בענין זה יש בהן חיוב מלקות לכהן האוכל מהם, וישראל חייב בהם מיתה בידי שמים כל זמן שיאכל מהם ואפילו אחר שקרא עליהם הקריאה הידועה, והיא המפורשת בסדר והיה כי תבא. וכן אמרו זכרונם לברכה [בכורים פ"ב מ"א] התרומה והבכורים חייבין עליהן חומש בשוגג ומיתה במזיד, וזהו כדין התרומה בשוה שאחר שקראן הכתוב לבכורים בשם תרומה נתחייבו בדיני התרומה. והבן בני זה החלוק שיש בהן בין ישראל לכהן, וזכור אותו, שהכהן כשיאכל בכורים משיראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה ואזהרותיה מלא תוכל וגומר, ואל תתמה לומר איך יתחייב מלקות הכהן עליהם אחר שהוא בעצמו יאכלם אחר הנחה בעזרה, שהרי כמו כן בשוה הדין במעשר שני שיתחייב הישראל עליו מלקות באוכלו אותו חוץ לירושלם, ואף על פי שהוא בעצמו אוכל אותו במקום הראוי לו, וישראל שיאכל בכורים כל זמן שיאכלם חייב מיתה בידי שמים, ואזהרותיה מוכל זר לא יאכל קדש, וכמו שכתבתי בסדר אמור אל הכהנים לא תעשה ט"ו בסימן ש"א [מצוה ר"פ]. משרשי ענין הבאת הבכורים לבית המקדש שיאכלום משרתי השם כתבתי בדבר מה שידעתי בכסף תלוה בסוף מצות עשה בסימן ע"ב [מצוה צ"א], וטעם מצוה זו שלא יאכלום הכהנים קודם שיניחו אותם בעזרה ושלא יאכל מהם ישראל בשום ענין נמשך אחר אותו השרש הכתוב שם, ימצאהו מבואר ונגלה כל שיש בו דעה לדעת טוב ורע, ולהג הרבה במה שאינו צריך יגיעת בשר. דיני המצוה מבוארים במסכת מכות. ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות, ודוקא בזמן הבית כי אז החובה עלינו בהבאת הבכורים, והחיוב מן התורה דוקא בפירות ידועים ובמקומות ידועים, וכמו שכתבתי שם בכסף תלוה סוף מצות עשה. ואף על פי שאמרנו שם שחיוב מצות הבאת הבכורים הוא על הזכרים לבד ולא על הנקבות, באיסור אכילתן בכל מקום שוה אשה לאיש, וכענין שיאמרו זכרונם לברכה בגמרא [ב"ק ט"ו ע"א] דרך כלל בפסוק איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם [במדבר ה'], השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. וכהן העובר על זה ואכל מבכורים כזית כענין שאמרנו עבר על לאו וחייב מלקות, וכן ישראל שיאכל מהן כזית בשום צד, כלומר בין קודם שהונחו בעזרה או לאחר מיכן.
